ויסולי נ' עו"ד מיכל טנא ואח'

החלטה

1.לאחר שעיינתי בתשובת המבקש לתגובת המשיבות, נחה דעתי כי הצדק הוא עם המבקש.

2.בפן הדיוני, סבורני, כי אכן מאחר שתקנות בתי המשפט לעניינים מנהליים (סדרי דין), התשס"א - 2000 , (להלן: "תקנות סדרי הדין") אינן מתייחסות לפן הדיוני של הגשת בקשה בכתב במסגרת עתירה מנהלית, למעט בעניין בקשה לצו ביניים, שם קבוע המתווה לדיון בבקשה בתקנה 9. שתיקתו של מתקין התקנות לגבי המתווה לדיון בבקשות אחרות במסגרתה של עתירה מנהלית, מצדיקה פנייה מכוח תקנה 20 לתקנות סדרי הדין, אל תקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד – 1984 (להלן: "תקסד"א" )ואל המתווה שהן קובעות בעניינה של הגשת בקשה בכתב.

3.לפיכך, מקום בו מוגשת בקשה בכתב מן הסוג שאותה הגיש המבקש, אכן ראוי לאפשר למבקש את זכות התגובה לתשובת המשיבות מכוח תקנה 241(ג1) לתקסד"א. מקום שבו לא אופשרה למבקש זכות כזו, מצדיק הדבר לעמדתי, עיון מחדש בהחלטה שניתנה ללא קבלת תגובה. ראו רע"א 2107/10 פלונית נ' פלונית (לא פורסם, מיום 11.7.10) וכן א' גורן "סוגיות בסדר הדין האזרחי", מהדורה עשירית 2009 בעמ' 476 .

4.לגופו של עניין גם מתגובתן הראשונית של המשיבות מיום 26.2.2013 (סעיפים 17-19) , עולה כי בשל מה שהוגדר כטעות בתום לב של החשבות, לא שולמו לעותר ההוצאות בסך 7,500 ₪ שנפסקו לו בהחלטה מיום 22.5.2011 וזאת, ללא קשר לתוצאות ההליך. זאת, על אף שאין חולק כי ביום 2.1.2013, מילא העותר, גם לעמדת המשיבות, את הדרישות הפרוצדורליות שאפשרו מבחינתן, את תשלום ההוצאות.

5.משכך, העובדה שהעותר הוצרך להגיש בקשה נוספת לבית המשפט, כדי לגרום לכך שאותן הוצאות ישולמו לו, מצדיקה לכשעצמה, תשלום הוצאות ללא קשר להשתלשלות שקדמה למועד בו הומצאו אותם פרטים.

6.לאור האמור, אני מחייב את המשיבות בתשלום הוצאות לעותר בסך 1,000 ₪.

המזכירות תעביר ההחלטה לצדדים.

ניתנה היום, י"א באייר תשע"ג, 21 באפריל 2013, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: